גבר ואשה, בשנות החמישים לחייהם ואולי יותר, נוסעים לחופשה במכוניתם הפרטית. הם מגיעים לבית קיט אי שם בכפר. פורקים את חפציהם, מכינים ארוחה, יוצאים לים. פסטורליה כמעט מושלמת. אבל שנייה אחת מיותרת, בה מתעכבת המצלמה על פניו של הגבר, די בה כדי להבין שמשהו אינו כשורה. היא מתרגשת, כן. אבל הוא לא כל כך. הוא מנותק. הוא עצוב. הוא לא לגמרי שם. אם יש דרך להסביר מהי משמעותו של "המבע הקולנועי", אותו מושג שכה אהוב על מורים לקולנוע, סצינת הפתיחה של מתחת לחול, סרטו החדש של פרנסואה אוזון, היא המפתח. פעם אחר פעם מוכיח אוזון את שליטתו המוחלטת באמצעי ההבעה שמאפשר המדיום הקו