פייר פאולו פזוליני, משורר, סופר ובמאי, מרקסיסט נלהב שנזרק מן המפלגה הקומוניסטית בגלל היותו הומוסקסואל, יצר במהלך הקריירה שלו סרטים שנויים במחלוקות  אך אף אחד מהם אינו מתקרב ל"סאלו או 120 הימים של סדום", אותו הספיק לסיים קודם שנרצח.  עיבודו של פזוליני לספרו של המרקיז דה סאד הוא אולי אחד הסרטים המטרידים והדוחים שנעשו אי פעם. הוא גם אחד החשובים שנעשה. הסרט מותח ביקורת חריפה על הפאשיזם והאידאליזם, וטוען שגאולה מוסרית היא רק מיתוס. הבמאי העביר את עלילת הספר לרפובליקה של סאלו, מדינת בובות פשיסטית בחסות נאצית. נשיא, דוכס, בישוף ושופט דקדנטיים שחוטפים קבוצה של גברים ונשים צעירים לווילה מבודדת כדי לענות ולנצל אותם מינית. אונס, רצח, אכילת צואה הם רק השלב הראשון במסכת ההשפלות והברוטאליות. הסרט קשה מאוד לצפייה והוא נאסר לשידור במדינות רבות. בישראל, הצנזורה על סרטים ומחזות מעולם לא התירה את הקרנתו (עד ביטולה של זו ב-1991).